צהבת

​​

כאשר כמות הבילירובין גבוהה (25 מ"ג) יכול להגרם נזק מוחי משמעותי ולכן בבתי החולים ישנו מעקב אחר רמת הבילירובין בדם, ובמקרה הצורך ישתמשו בשיטות שונות כדי להוריד את הכמות על מנת שלא להגיע לרמות המסוכנות.

​

​

נחלקו הפוסקים באיזה כמות של בילירובין מלים, כאשר רואים שישנה מגמת ירידה, דהיינו שהכבד כבר מצליח לפנות את הבילירובין המצטבר. השיטה הנפוצה היום אצל המוהלים היא מאזור ה13 ומטה שאז הצהבת מתחילה לצאת מהגוף (קודם מהרגליים וכן הלאה במעלה הגוף) אך ישנן דעות נוספות. כאשר הצהבת הייתה גבוהה, באזור המספר 18, יש מוהלים שידחו את הברית 7 ימים מאז שהצהבת התחילה לרדת, ולא מזמן הלידה.

​

מקרה נוסף ויותר משמעותי הוא כאשר יש גורם חיצוני לפירוק מוגבר של כדוריות הדם האדומות (תנגודת דמים, חוסר בG6PD ועוד). בניגוד לתיאור מקודם של צהבת המכונה פיזיולוגית, על שם כך שזהו תהליך טבעי בגוף, צהבת הנגרמת מגורם חיצוני מוגדרת כמחלה ונקראת צהבת פתולוגית. 

בצהבת זו נחלקו הדעות האם דוחים 7 ימים מאז התייצבות הצהבת או שגם במקרה זה ניתן למול כרגיל כאשר הצהבת ירדה מהערך אותו מגדירים כתקין לברית.